דמיון, פנטזיה, יצירתיות, הזיה, חלום בהקיץ, שקר - מילים טעונות המתארות מצב של ספק מציאות וספק בריחה. מצד אחד ההוויה מועלית על נס בתרבות ובספרות, מצד שני היא מוקעת כגבול בין השפיות לבין הטירוף. הסרט הדוקומנטרי "המלך לאטי הראשון" מטייל בחן של אקרובט מעל תהום החיים היומיומיים.
הסרט מתמקד בילד בן שמונה, הצבר הראשון בבית שיסודותיו מורכבים מדיוף, סנגלי שהיגר לארץ והתחתן עם אירנה, יהודייה מבלרוס. לא רק שהילד הינו בן תערובת, בן לשתי דתות אויבות, הוא גר בשכונת התקווה וסובל מהצקות הילדים בכיתה שקוראים לו בחוסר חיבה "כושי במבה". מה שמייחד את הילד ואת אביו הוא הרעיון שהם נצר למשפחת המלוכה הסנגלית העתיקה, וכך דרך רכישת ידע, הילד לאטי בעצם מתכונן להפוך יום אחד למלך לאטי.
אורי בר-און הבמאי הכיר את דיוף דרך עבודתו בעיתון, ודיוף היה צלם. מאז גורשו רוב העובדים הזרים הבלתי חוקיים בארץ ודיוף נותר ללא עבודה. הוא מחפש, אך ההצעות היחידות שמגיעות הן הצעות לעבודות "שחורות", וכך הוא נאלץ לעבור לאילת על מנת להרוויח את לחמו ולפרנס את משפחתו. המעבר מתרחש גם על רקע ויכוחים בתוך המשפחה בנוגע לנסיעתו של הילד להכיר את שורשיו האפריקאיים. לבסוף מתרצה האם והם נוסעים כמשפחה אל הכפר שממנו הגיע דיוף.
במהלך כל הסרט הצופה מיטלטל בין התחושה ההזויה שכל העניין הוא בדיחה עצובה, לבין תחושת השליחות העמוקה שמשדר האב. לאטי עצמו במהלך המסע עובר מפחד מפני ילדי הכפר, למשחק איתם בבוץ, שרק האם עוצרת מטעמי היגיינה.
לילד מערכת יחסים מיוחדת מאוד עם האב וגם עם האם. הם מצולמים ברגעים מאוד מרגשים אך יומיומיים כמו הקשבה לאייפוד ביחד או הליכה בפארק מה שמעביר תחושה נעימה של אינטימיות. לרגעים במסע הזה הם נראים כמו משפחה מלוכדת והגורם המלכד הוא ללא ספק התקווה הקטנה, שבה האב מצליח לסחוף את כולם, שהילד עוד יהיה מלך.
נדמה כאילו הפנטזיה להיות בעל עתיד טוב יותר, להיות ממשפחת מלוכה, עברה כמעט בכל דמיון של מהגר. אני זוכרת את עצמי בגילו של לאטי, מהגרת רומנייה שממציאה מוצא אחר, כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי, לקבל יותר כבוד בין הילדים. האם, מספרת על פגישתה עם המדינה ועל תחושת הגזענות שחשה למן ההתחלה.
פנטזיה היא דרך לגיטימית לבריחה מהמציאות, האם הורים צריכים לעודד את ילדיהם לכך? ברגע קשה בסרט, לאחר אכזבה במסע בסנגל, שואל הבמאי את דיוף האם זה פייר להעמיס את ציפיות האב על ילד קטן? עם זאת נראה שדיוף אינו אב רגיל, הוא באמת מאמין בדברים כמו גורל, ייעוד והטוב שבטבע האנושי. הזמן שהוא מבלה עם בנו הוא בהחלט זמן איכות ובדרכו הוא מכין אותו לעתיד טוב יותר.
נדמה שאם נרחיק בגופנו מן הסכנה, היא לא תרדוף אותנו אך הראש הוא המקום שחופשי באמת והוא הולך איתנו לכל מקום. שם גם נבנה מלך ואין לי ספק שיש הרבה רגעים בחייו שבו לאטי אכן מרגיש כזה, לא רק בפורים.
"המלך לאטי הראשון", ישראל 2008, 70 דקות, עברית, וולוף, רוסית, אנגלית וסרר, תרגום לעברית ואנגלית.
בימוי: אורי בר-און; הפקה: קובי צאיג ואורי בר-און; צילום: קובי צאיג; עריכה: לביא בן גל; פסקול: אביב אלדמע; מוזיקה מקורית: אופיר לייבוביץ'.



המדריך של תל אביב
