שלגיה ושבעת הגמדים
המדריך של תל אביב
כתוב תגובה
שלח לחבר
איש הענבים
פקקי שעם מקיפים את השלט הפשוט - "מקום של יין", בכניסה לסמטה מקושתת ביפו העתיקה. בבניין העתיק אפשר למצוא את היין בכל מקום - מהרצפה ועד לתקרה, מבקבוקים ריקים ונדירים על מדפים מיוחדים - לבקבוקי מגנום המשמשים כפמוטים מלנכוליים, מהחביות בכל פינה - אל השעם שמעטר את הדלפק, ובמיוחד בדמם ובחיוכם של הנוכחים. אם אתם קוראים כתבות כמו זו ועדיין לא ביקרתם מומלץ לעיין באתר ולמצוא את מועד הבית הפתוח הקרוב.
בכניסה קיבל את פני איש נמוך קומה ונמרץ, שמיד הציע לי כוס מבעבע. האנגלית האמריקנית הסגירה מיד את זהותו - האיש שלכבודו התכנסנו אל פורטני, סגן נשיא תאגיד סיינט מישל וויין אסטייטס. התאגיד כולל תשעה יקבים ממדינת וושינגטון, המפורסמים בהם הם קולומביה קרסט ושאטו סיינט מישל.
שאטו סיינט מישל, קולומביה ואלי ברוט NV חגיגה של פרחים, עם פרי טרופי והדר, ברקע משהו שמזכיר לי את הקאוות היבשות יותר. למרות שהמשמעות של "ברוט" זה יבש, היין מרגיש מעט מתוק, אבל מספיק חמצמץ בשביל להישאר חד ומרענן. פירותי וקל לשתיה.
כותרת ההרצאה הייתה "וושינגטון סטייט, אזור היין הגדול הנסתר האחרון", כאשר שפע המידע המעניין, היה שזור כחלק ממצגת שיווקית עשויה בקפידה. הנקודה הראשית שמצהיר התאגיד היא, בשפה שלי - "אנחנו עולם ישן ועולם חדש באותו בקבוק". בנשימה אחת יינות האזור מוזכרים כבעלי קו רוחב זהה לבורדו ובורגון, ובנשימה שנייה קו אורך זהה לקליפורניה, עם המשמעויות הנלוות.
כמובן שיש הרבה יותר באזור יין מקורדינטות קווי האורך והגובה. מבלי להיכנס לגרפים שהוצגו על כמויות משקעים וטמפרטורות, בחרתי להתייחס למימד אחד של השפעת האקלים על היין המתקבל.
קצת על אקלים, ענבים ויין
להבשלת הענבים בכרם יש שני מימדים חשובים: הבשלה סוכרית והבשלה פנולית. בפשטות ומבלי להיכנס לפרטים טכניים: שמש ומזג אוויר חם מקדמים הבשלה סוכרית. בהבשלה הפנולית מתרככים המרכיבים בענב האחראים לטעמים בוסריים ו'ירוקים' ביין. בנוסף, מזג אוויר קר מפתח בענבים חומציות טבעית, הדרושה לאיזון ביין.
במדינות חמות כמו ישראל ההבשלה הסוכרית מקדימה את ההבשלה הפנולית. מאחר וביינות יבשים כל הסוכר הופך בתהליך התסיסה לאלכוהול - לעתים קרובות צריך לבצור את הענבים לפני בשלות פנולית מתאימה אחרת יתקבלו יינות עתירי אלכוהול. בעיה נוספת של אזורים חמים היא חוסר בחומציות טבעית בענבים. ביינות 'העולם החדש' פיתרון מקובל הוא הוספת חומצה טבעית ליין, על מנת לתקן את האיזון.
בהשוואה לבורדו למשל, במדינת וושינגטון יש לא מעט שמש, אבל הלילות קרים. בנוסף, בתקופת הבציר הטמפרטורות יורדות, מה שמאפשר להשאיר את הענבים על הכרם תקופה ארוכה יותר החיונית להבשלה הפנולית. שלושת המאפיינים האלה מעניקים ליינות חומציות טבעית, סוכר, ובשלות פנולית.
ומשהו לשתות?
מי ששרד את ההסברים בוודאי כבר צמא. להמחשת הדברים הוגשו תשעה יינות נוספים. התחברתי יותר ליינות הלבנים ולכן בחרתי לתאר מתוכם את יינות הריזלינג שלצד המרלו מהווים את סימן ההיכר של יינות האזור. שלושתם מבית שאטו סיינט מישל:
קולומביה ואלי ריזלינג 2006 יין פרחוני עם הדרים ונגיעה של מינרלים, מרגיש קצת מתוק בפה, פירותי ועם חמיצות ערה. הסיום נשאר בפה לאורך זמן ומרגישים בו גם תיבול עדין. ידידותי, מוחצן ומתאים גם למתחילים. הזכיר לי במשהו את הריזלינג מסדרת גמלא. כ-55 ש"ח בחנויות.
אינדיאן וויילז ריזלינג 2006 מזכיר את היין הקודם, אבל כאן המינרליות היא הבולטת, מזכיר ריח מלוח של ים, הפרי והפרחים הפעם ברקע. Fizzy מעט על הלשון, פירותי, מתקתק ובשל, מעט סמיך בפה עם מספיק חמיצות שמאזנת. יין טעים שעשוי טוב. בקרוב בחנויות, כ-90 ש"ח.
ארויקה ריזלינג 2005
פרי שיתוף פעולה של היקב עם ד"ר לוסן, הגרמני ששמו האמצעי הוא ריזלינג ועל שלל תאריו נמנה גם איש השנה 2005 של מגזין דיקנטר היוקרתי. כבר מהצבע הזהוב עמוק אפשר להבין שמדובר אולי באותו ענב, אבל ביין שונה לחלוטין משני הקודמים. מקרבים את האף ואי אפשר להתבלבל: נפט. אותה תכונה של ענב הריזלינג, שמכנים לפעמים "פטרוליות", מאפיינת חלק מהריזלינגים הגרמניים. הריחות המעניינים לא נפסקים כאן, והדמיון שלי ציין גם חבל רטוב, לימון, קש ומינרלים. בפה המרקם מעט שמנוני, מליחות והפעם בניגוד לשני קודמיו היין מרגיש יבש. כ-135 ש"ח.
די בשלושת יינות אלה כדי להתחיל ולקבל מושג למה קוראים לריזלינג אחד הענבים הרב-גוניים ביותר. שני הראשונים מרגישים מעט מתוקים ביחס ללבנים ישראליים, אבל אני מסכים עם אל שהחמיצות הטבעית הגבוהה של הענבים מאפשרת לייננים לשמור על האיזון, ואחוזי האלכוהול הנמוכים יחסית, הנעים סביב 12.5% הם יתרון נוסף בעיני.
אז מה קונים?
היין הראשון בעיני מספק את התמורה הכי טובה למחירו, ומדובר ביין נגיש שכולם יאהבו. השני מעניין יותר ופחות מוחצן. הרבה ממי שנתקל לראשונה בפרצוף הפטרולי של הריזלינג עלול לעקם את האף מול הארויקה - אבל יש מי שימצא את אהבת חייו. כדאי לנסות פעם ולגלות לאיזו אסכולה אתם משתייכים.
פקקי שעם מקיפים את השלט הפשוט - "מקום של יין", בכניסה לסמטה מקושתת ביפו העתיקה. בבניין העתיק אפשר למצוא את היין בכל מקום - מהרצפה ועד לתקרה, מבקבוקים ריקים ונדירים על מדפים מיוחדים - לבקבוקי מגנום המשמשים כפמוטים מלנכוליים, מהחביות בכל פינה - אל השעם שמעטר את הדלפק, ובמיוחד בדמם ובחיוכם של הנוכחים. אם אתם קוראים כתבות כמו זו ועדיין לא ביקרתם מומלץ לעיין באתר ולמצוא את מועד הבית הפתוח הקרוב.
בכניסה קיבל את פני איש נמוך קומה ונמרץ, שמיד הציע לי כוס מבעבע. האנגלית האמריקנית הסגירה מיד את זהותו - האיש שלכבודו התכנסנו אל פורטני, סגן נשיא תאגיד סיינט מישל וויין אסטייטס. התאגיד כולל תשעה יקבים ממדינת וושינגטון, המפורסמים בהם הם קולומביה קרסט ושאטו סיינט מישל.
שאטו סיינט מישל, קולומביה ואלי ברוט NV חגיגה של פרחים, עם פרי טרופי והדר, ברקע משהו שמזכיר לי את הקאוות היבשות יותר. למרות שהמשמעות של "ברוט" זה יבש, היין מרגיש מעט מתוק, אבל מספיק חמצמץ בשביל להישאר חד ומרענן. פירותי וקל לשתיה.
כותרת ההרצאה הייתה "וושינגטון סטייט, אזור היין הגדול הנסתר האחרון", כאשר שפע המידע המעניין, היה שזור כחלק ממצגת שיווקית עשויה בקפידה. הנקודה הראשית שמצהיר התאגיד היא, בשפה שלי - "אנחנו עולם ישן ועולם חדש באותו בקבוק". בנשימה אחת יינות האזור מוזכרים כבעלי קו רוחב זהה לבורדו ובורגון, ובנשימה שנייה קו אורך זהה לקליפורניה, עם המשמעויות הנלוות.
כמובן שיש הרבה יותר באזור יין מקורדינטות קווי האורך והגובה. מבלי להיכנס לגרפים שהוצגו על כמויות משקעים וטמפרטורות, בחרתי להתייחס למימד אחד של השפעת האקלים על היין המתקבל.
קצת על אקלים, ענבים ויין
להבשלת הענבים בכרם יש שני מימדים חשובים: הבשלה סוכרית והבשלה פנולית. בפשטות ומבלי להיכנס לפרטים טכניים: שמש ומזג אוויר חם מקדמים הבשלה סוכרית. בהבשלה הפנולית מתרככים המרכיבים בענב האחראים לטעמים בוסריים ו'ירוקים' ביין. בנוסף, מזג אוויר קר מפתח בענבים חומציות טבעית, הדרושה לאיזון ביין.
במדינות חמות כמו ישראל ההבשלה הסוכרית מקדימה את ההבשלה הפנולית. מאחר וביינות יבשים כל הסוכר הופך בתהליך התסיסה לאלכוהול - לעתים קרובות צריך לבצור את הענבים לפני בשלות פנולית מתאימה אחרת יתקבלו יינות עתירי אלכוהול. בעיה נוספת של אזורים חמים היא חוסר בחומציות טבעית בענבים. ביינות 'העולם החדש' פיתרון מקובל הוא הוספת חומצה טבעית ליין, על מנת לתקן את האיזון.
בהשוואה לבורדו למשל, במדינת וושינגטון יש לא מעט שמש, אבל הלילות קרים. בנוסף, בתקופת הבציר הטמפרטורות יורדות, מה שמאפשר להשאיר את הענבים על הכרם תקופה ארוכה יותר החיונית להבשלה הפנולית. שלושת המאפיינים האלה מעניקים ליינות חומציות טבעית, סוכר, ובשלות פנולית.
ומשהו לשתות?
מי ששרד את ההסברים בוודאי כבר צמא. להמחשת הדברים הוגשו תשעה יינות נוספים. התחברתי יותר ליינות הלבנים ולכן בחרתי לתאר מתוכם את יינות הריזלינג שלצד המרלו מהווים את סימן ההיכר של יינות האזור. שלושתם מבית שאטו סיינט מישל:
קולומביה ואלי ריזלינג 2006 יין פרחוני עם הדרים ונגיעה של מינרלים, מרגיש קצת מתוק בפה, פירותי ועם חמיצות ערה. הסיום נשאר בפה לאורך זמן ומרגישים בו גם תיבול עדין. ידידותי, מוחצן ומתאים גם למתחילים. הזכיר לי במשהו את הריזלינג מסדרת גמלא. כ-55 ש"ח בחנויות.
אינדיאן וויילז ריזלינג 2006 מזכיר את היין הקודם, אבל כאן המינרליות היא הבולטת, מזכיר ריח מלוח של ים, הפרי והפרחים הפעם ברקע. Fizzy מעט על הלשון, פירותי, מתקתק ובשל, מעט סמיך בפה עם מספיק חמיצות שמאזנת. יין טעים שעשוי טוב. בקרוב בחנויות, כ-90 ש"ח.
ארויקה ריזלינג 2005
פרי שיתוף פעולה של היקב עם ד"ר לוסן, הגרמני ששמו האמצעי הוא ריזלינג ועל שלל תאריו נמנה גם איש השנה 2005 של מגזין דיקנטר היוקרתי. כבר מהצבע הזהוב עמוק אפשר להבין שמדובר אולי באותו ענב, אבל ביין שונה לחלוטין משני הקודמים. מקרבים את האף ואי אפשר להתבלבל: נפט. אותה תכונה של ענב הריזלינג, שמכנים לפעמים "פטרוליות", מאפיינת חלק מהריזלינגים הגרמניים. הריחות המעניינים לא נפסקים כאן, והדמיון שלי ציין גם חבל רטוב, לימון, קש ומינרלים. בפה המרקם מעט שמנוני, מליחות והפעם בניגוד לשני קודמיו היין מרגיש יבש. כ-135 ש"ח.
די בשלושת יינות אלה כדי להתחיל ולקבל מושג למה קוראים לריזלינג אחד הענבים הרב-גוניים ביותר. שני הראשונים מרגישים מעט מתוקים ביחס ללבנים ישראליים, אבל אני מסכים עם אל שהחמיצות הטבעית הגבוהה של הענבים מאפשרת לייננים לשמור על האיזון, ואחוזי האלכוהול הנמוכים יחסית, הנעים סביב 12.5% הם יתרון נוסף בעיני.
אז מה קונים?
היין הראשון בעיני מספק את התמורה הכי טובה למחירו, ומדובר ביין נגיש שכולם יאהבו. השני מעניין יותר ופחות מוחצן. הרבה ממי שנתקל לראשונה בפרצוף הפטרולי של הריזלינג עלול לעקם את האף מול הארויקה - אבל יש מי שימצא את אהבת חייו. כדאי לנסות פעם ולגלות לאיזו אסכולה אתם משתייכים.
