תל אביב סיטי - חבל על הפנאי

תיאטרון "הסימטה" ביפו העתיקה, הוא מקום אפלולי ואינטימי שנראה כמו מערה מושחרת שעברה פעם שריפה והפכה למועדון.

כשהגענו אליו בשעה היעודה, המקום היה כבר גדוש בקהל מבוגר יחסית, שטרח להקדים למופע שהחל כמעט בזמן.

עושה רושם שככל שהקהל מבוגר יותר, כך נוטים אלו לדייק בהגעתם והמארגנים מצידם פותחים את המופעים בזמן. קהל צעיר לעומת זאת נוטה להגיע באיחור אופנתי ומכוון, תוך התייחסות למימד הזמן בגמישות מופרזת.

את המופע פתחה הלהקה עם שני קטעי ג'אז אינסטרומנטלים מוכרים - Now is the time של צ'רלי פרקר ו- Take the A train של דיוק אלינגטון.

סאונד הקלידים של תמיר מילר בלט מאוד בנחיתותו לעומת הכלים האחרים בלהקה, דבר שהורגש היטב ברגע שתמיר החל לנגן קטע סולו.

לאחר מכן עלתה סי על הבמה וביצעה בחן רב את Imagine של ג'ון לנון כשהלהקה מעניקה לשיר גוון ג'אזי.

סי היימן היא רוקיסטית ותיקה ומשופשפת ששרה ג'אז בניסיון לגעת בסגנון מוסיקלי אחר, אך בל נטעה, היא לא החליפה משבצת ולא הפכה פתאום לזמרת ג'אז.

בהמשך נותנת סי ביצוע מרגש ויפיפה לשיר - Fly me to the moon של אלה פיצג'רלד. סי על הבמה היא אנרגטית ומשוחררת כפי שכוכבת רוק יודעת להיות. היא יוצרת קשר אינטראקטיבי עם הקהל שמרבה לפרגן ולהריע לה במהלך המופע.

בשיר Just the two of us נדמה שהיא קצת בולעת את המילים ולא מקפידה להגות אותן בדיקציה ברורה, מה שאופייני יותר לעולם הרוק.

הקהל זכה גם לביצוע של שני שירים מתוך אלבומה החדש (השביעי במספר) - "שנה מעכשיו". את השיר "עכשיו הכל בסדר" היא כתבה בעצמה ואת הלחן כתב אביה, נחום היימן, ואת "חופים" שגם אותו כתב אביה.

בהמשך סי משתפת את הקהל בפרטים מהביוגרפיה האישית שלה. היא גדלה בקיבוץ בית אלפא ואומצה תקופה מסוימת, בשנים שהוריה שהו בחו"ל, על ידי סבתא לילי שהלכה לעולמה בדיוק הבוקר, כשהיא בת 97.

סי מספרת בהתרגשות, כשדמעה סוררת נקוות בזווית עיניה וגולשת במורד לחייה, כיצד ליוותה אותה הבוקר בדרכה האחרונה, ועל כך שעמדה מול הקבר הפתוח כשהיא מתחבטת בשאלה, איזה שיר תקדיש לה הערב בהופעתה.

היא בחרה ב- "כמו צמח בר", ואכן הייתה זו בחירה מוצלחת. הביצוע היה מקסים ומיוחד. לאביה היא עושה מחווה בשיר "אניטה וחואן" שכתב נתן יונתן ונחצ'ה הלחין. היא שרה ומנגנת לסירוגין במפוחית ללא יותר מדי תחכומים.

סי לא מוותרת על ביצוע שניים משיריה שמזוהים איתה יותר מכל - "גיבור גדול" ו- "לא עובדת בשביל אף אחד", למרות שלדעתי היה עדיף לוותר על כך לטובת חומרים רעננים וקצת פחות מוכרים.

השיר שקצר תשואות רמות וריגש את הקהל יותר מכל במהלך המופע, היה שירה האגדי של ג'ניס ג'ופלין Summer time.

לסיכום: היה זה מופע מהנה של זמרת מוכשרת ומנוסה שחברה לשלומי גולדנברג ולהקתו כשהיא מבקשת לגעת במשבצת מוסיקלית קצת שונה משלה מבלי להתיימר לחצות ממש את הקווים. התוצאה בהחלט ראויה. 

סי היימן שרה ג'אז

סי היימן - שירה, מפוחית
שי ורדי - בס
תמיר מילר - קלידים
לאון חביב - תופים
שלומי גולדנברג - סקסופון, קלרינט