הצילום של יעל רביד מתחפש לצילום מן העבר. היא צילמה בשש מצלמות שונות: אייפון, מצלמה דיגיטלית מקצועית, מצלמת פילים ישנה בפורמט בינוני, מצלמת אולגה, מצלמת פילם 35 מ"מ.
ריבוי המצלמות ועירוב הז'אנרים מאפשר גמישות, משחק והתעלמות מחוקי הצילום "הטוב".
רביד מתחפשת, מחליפה תפקידים ומצלמת בעיקר בטיולים ובהתכנסויות משפחתיות. הנופים בעבודותיה נראים כגלויות שדהו והפורטרטים שלה ושל חברותיה כ"תיירות" מוצגים כפסאדה שנסדקה. מול הפנטזיה, המשחק והאירוניה בקבוצה זו, מוצגים צילומי משפחה אינטימיים שנראים כפלשבקים או כקטעים מסרטי וידיאו ביתיים ישנים, וקבוצת עבודות נוספת המדמה צילומי פולורויד מיומן ויזואלי חסר זמן ומקום. המיזוג בין זיכרונות ממשיים לבין נרטיב דמיוני מעורר שאלות על אמת ובדיה.

אוצרת: נורית ירדן